<h1>ספר מצות זמניות הלכ' פורים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
יום י"ד מחדש אדר הסמוך לניסן הוא יום פורים. וחייב להקדים בליל אותו היום לקרוא מגלת אסתר אחר תפלת מעריב, ויאמר ש"ץ קדיש עד "לעילא". ויברך הקורא את המגלה שלש ברכות קודם קריאתה בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו. וצריך הקורא את המגלה להיות בר מצוה ובן דעת, לאומרם במשנה [י"ט ע"ב] הכל כשרים לקרות את המגלה חוץ מחשו"ק. ורשאי לקרותה מעומד או מיושב כמו שירצה, לאומרם במשנה [כ"א ע"א], הקורא את המגלה עומד או יושב יצא, זולתי אם קראה בצבור שצריך לקרותה מעומד מפני כבוד הצבור. וצריך לכוין להוציא את הרבים י"ח. וכמו כן השומע חייב להקשיב קריאתה כולה, ולא יפסיק בשום סיפור ולא במלאכה, כדין שופר שאמרו בו [ר"ה כ"ט ע"א] עד שיתכוין שומע ומשמיע. ואינו רשאי לקרותה בצבור בפחות מעשרה ב"א לפרסם הנס. והלכה כרב שאומר אפילו יחיד מברך לפניה ולאחריה בזמנה. ואמרו [ד' ע"א] אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגלה שאף הן היו באותו הנס. ואין התנצלות לשום אדם בשום עסק כדי להבטל מלשמוע מקרא מגלה, ואפילו המתעסק במצוה חמורה, לאומרם [ג' ע"א] תנא כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדן הכל בטלים ובאים לשמוע מקרא מגלה. ואין מצוה חמורה מתלמוד תורה, ואמרו [שם] ת"ת ומקרא מגלה, מקרא מגלה עדיף.
<h2>דף ד.</h2>
וצריך לחזור ולקרות את המגלה ביום. וזה אומרם חייב אדם לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. ביום מברכין שלש ברכות, שעיקר הנס והקריאה ביום היא, כדכתיב לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ואין זמן של לילה פוטר של יום. ואמנם סדר קריאתה ביום, כשיסיים ש"ץ לחזור תפלת שחרית יאמר קדיש עד "לעילא". אח"כ אתה הראית לדעת עד ורעם ונשאם עד העולם. ומוציא ס"ת וקורא עם ג' פרשת ויבוא עמלק, והיא ט' פסוקים. וחוזר פעם שנית כי יד על כס יה כדי להשלים עשרה פסוקים, לאומרם [כ"א ע"ב] אין פוחתין מעשרה פסוקים בבהכ"נ. אח"כ אומר קדיש עד "לעילא" ואשרי. ואח"כ קורא את המגלה. ואח"כ סדר קדושה ויחזיר הספר למקומו ויאמר קדיש תתקבל ומזמור אלי אלי למה עזבתני ואח"כ קדיש.
<h2>דף ה:</h2>
וצריך היחיד לומר על הנסים בתפלה וש"ץ בהודאה. ואם שכח לאומרו אין מחזירין אותו. ויאמרה עוד בברכת המזון. ויום פורים אסור בהספד ותענית. אך חייב כל המאמין לעשות אותו יום משתה ושמחה ולהגדיל בסעודתו כפי יכולתו. ותהיה הסעודה ביום, לאומרם [מגילה ז' ע"ב] סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא. וצריך להרבות לשתות יין עד שתתבלבל דעתו, לאומרם [שם] חייב אדם לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. וחייב לתת צדקה לעניים, ולא ידקדק בה כשיתנה להגונים בלבד, אלא לכל מי שישלח ידו לשאול יתן, ואין העני רשאי להוציא מעות צדקת פורים אלא במאכל ומשתה, לאומרם [ב"מ ע"ח ע"ב] אין העני רשאי לקנות ממעות פורים אפילו רצועה לסנדלו. וצריך כ"א לשלוח לחבירו מן המאכלים הנמצאים לו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. שתי מתנות לשני עניים. ואין איסור לעשות מלאכה בפורים, אך עכ"ז אמרו [ה' ע"ב] העושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם, מפני שבהתעסקו במלאכתו יקצר ויתרשל מהכין מהצריך לסעודה. ואמרו [שם] בזה, רב חזייא לההוא גברא דאזרע כתנא ביומא דפוריא ולטייה ולא אצמח כתנא. ויום י"ד מאדר ראשון אסור בהספד ובתענית, לאומרם במשנה [ו' ע"ב] אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים. ופירשו בגמרא [שם] מתניתין הכי קתני אין בין י"ד של אדר ראשון לי"ד של אדר שני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים, הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין.
<h2>דף טז:</h2>
וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן בנשימה אחת. לא יתנשם ביניהם. והסבה לזה שאמרו שברגע אחד יצאה נשמתן. ואמרו שצריך להיות ויו של ויזתא ארוכה, להיות לאות שכולם נתלו על עץ אחד. וכתב רבינו האי ז"ל שהמנהג הוא לפשוט את המגלה הקורא אותה כמו שפושטין את האגרת. ואין גוללין אותה עד שישלים לקרותה, משום פרסומי ניסא. ויברך אח"כ בא"י אמ"ה הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע [כ"א ע"ב] אח"כ אומר סדר קדושה וקדיש תתקבל.
<h2>דף יז.</h2>
וצריך להיות כתיבת המגלה כענין כתיבת ס"ת. ואם נכתבה בענין אחר לא יצא הקורא בה ידי חובתו, לאומרם במשנה היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הנייר או על הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. ופירוש סם, מין מן הצבעים. ובסיקרא אלמאגרי. וקומוס אלזאג'. וקנקנתום, אלקלתות, והוא מין ממיני אלזאג'. ודפתרא, עור שלא נגמר עיבודו. וצריכה שירטוט, והוא אומרם [ט"ז ע"ב] מגלה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה. וצריך לתופרה בגידין, לאומרם [י"ט ע"א] א"ר חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה. ונקראת אגרת אם הטיל בה שלשה חוטין גידים כשרה. ופירוש ג' חוטי גידים, שלשה נקבים בשלשה קשרים. והגבילו מקומם, שנים בשתי קצות היריעה ואחת באמצע. אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהיו משולשים. ואם טבעו האותיות בדיו או נקרעו ונשאר רושם הכתיבה אפילו בכולה כשרה. אבל אם אין רושם האותיות נשאר ברובה פסולה. ואם השמיט הסופר אותיות ממנה וקראם הקורא על פה יצא. וזה אומרם ת"ר השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא. ואם קראה יחיד בכתובים יצא י"ח, לאומרם [י"ח ע"ב] הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרן אלא בצבור אבל ביחיד לא.
<h2>דף יט.</h2>
וצריך הקורא את המגלה שיקראנה כולה, וזה אומרם מהיכן קורא אדם את המגלה ויצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה, והלכה כדבריו. וצריך לקרותה על הסדר, ואם קרא למפרע לא יצא י"ח כמו שיקרא כי מרדכי היהודי ואחר כך וכל מעשה תקפו וגבורתו, לאומרם במשנה [י"ז ע"א], הקורא את המגלה למפרע לא יצא. ואמרו [י"ח ע"ב] נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואחזור ואקרא חציה הראשונה, אלא קורא מתחלתה ועד סופה. ואם קראה על פה או שהיתה כתובה עברית ותרגמה ללשון אחר הרי הוא כמי שקראה על פה ולא יצא י"ח, לאומרם במשנה [י"ז ע"א] קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא. אבל אם קראה בלשון עברי למי שאינו מבין אותה יצא השומע ידי חובתו, לאומרם [שם] לועז ששמע אשורית יצא. ולשון המשנה [שם], עוד, קראה סירוגין או מתנמנם יצא. ופירשו רבנן סירוגין, פסקי פסקי ר"ל יקרא מעט ויפסיק ואח"כ חוזר לקרות, אפילו יתמהמה כשיעור קריאת כולה יצא י"ח. ופירוש מתנמנם, שאנסתו שינה אך לא נשתקע בה. ובירושלמי אמרו [פ"ב ה"ב] קראה סירוסין לא יצא. פירוש סירוסין, שיקרא פסוק בשנת שלש למלכו דרך משל אחר ויהי בימי אחשורש ואח"כ חוזר אל בימים ההם.
